לנשום

לנשום

אחד הדברים החשובים שלמדתי בתקופה האחרונה זה לנשום.

נשימה היא שם כללי לתהליך ביולוגי הקשור לקליטת חומרים מהסביבה לשם הפקת אנרגיה. כלומר, זו ההגדרה של ויקיפדיה. אבל כשקוראים את המשפט שוב, קליטת חומרים מהסביבה לשם הפקת אנרגיה, כשמתרכזים במילים האלו פעם נוספת הם מקבלות עוד ועוד משמעויות. החומרים האלו מהסביבה, מעבר לחמצן, יש שם עוד משהו, משהו שסובב אותי כל היום. רגעים של עצב, כעס, שמחה, שטות, צחוק, ריכוז ואיזה גירוד שלא מרפה ממני. את כל האלמנטים האלו אנחנו קולטים, מעבדים, אנחנו נושמים ונושפים, ומפיקים אנרגיה. אנחנו נושמים כל היום וכל הלילה, תהליך הנשימה הוא כ”כ רך ועדין שרוב הזמן הוא פשוט קורה, בלי שזה ילחיץ או ידאיג אותי, הצורך הכי בסיסי שלי מתמלא לחלוטין בזמן שבמודע, בשכל, במוח, יש שטף של דאגות ארציות, רדיפה אחרי תשוקות, צרכים, רעב, צמא, כעס, תחושת השגיות, אהבה, קריירה וכסף, כשבעצם יש צורך אחד שכן מילינו בהצלחה, ובכלל לא עצרנו להתרגש מזה.

הנשימה האחת הזו, שהרגע הוא הכי נכון זה עכשיו, העינים עצומות, הגוף מתמלא באור, מרפים את הכתפיים, הצוואר מוחזק בנוחות, העפעפים מורידות משקל מהעינים, הנשימה הזו האיכותית והמתמשמכת. אפשר להרגיש את פעימות הלב, גלגלי המוח, עיקצוצים בבהונות, קצוות העצבים באצבעות, הכל רך, נעים, עוטף, חמים והגיוני. ואז בטבעיות מוחלטת נושפים. עם הנשיפה אנחנו חוזרים לשים לב, לדאגות, למציאות, חוזרים לשים לב לרחוב, להומלס, ולזקן, לילד הצורח ברחוב, ולחתול הרעב על המעקה. אז בנשימה הבאה ננסה להזכיר לעצמנו שאלו מחשבות זמניות, כמו עננים שחולפים כששוכבים על הדשא באביב.

נשימה עמוקה אחת, סתם ככה באמצע הליכה בשדרה, כשיושבים ברכב בפקק, בזמן שאבא מקדש על היין ביום שישי, בכל רגע שאנחנו יכולים להגניב את הנשימה הזו, לנשום אותה עמוק, כל רגע כזה יהפוך מידית לרגע נעים, רגע שלו, רגע שבו אפשר לוותר לגמרי על הכל, ולסמוך לחלוטין על הנשימה שתעשה את הקטע שלה. היא תמלא אותי, היא תכיל את כל מה שעובר עלי באותו הרגע, וכשיגיע הרגע לנשוף, כל הלכלוך, האבק, השאריות של הסיגריה ממקודם, הוייב המעצבן של הבוס, הError שהמחשב שלי החליט להתקע עליו, האיש שחתך אותי בכביש, את כל אלו אני אנשוף החוצה, ארפה, ואנחת חזרה לכאן ועכשיו.

 

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
(בראשית ב' פסוק 7)

מעצבת במקצועי, (מעצבת אתרים אפליקציות ואת החיים עצמם) אוהבת מוזיקה, יצירה וחיות, בעיקר את רונן החתול. מתרגלת מדיטציה מתחילה וחוקרת תמידית. אפשר ליצור איתי קשר באימייל או בפייסבוק

עכשיו תורכם, רשמו תגובה