הצורך בשליטה.

הצורך בשליטה.

כשטייס מטיס 747 מלא בנוסעים ואנשי צוות, יש לו הרבה אחראיות על הכתפיים. המון מערכות ומנגנונים שצריכים להלקח בחשבון כדי שהטיסה תעבור בשלום וכולם יגיעו ליעדם בריאים, שלמים, ומסופקים. עם כל כך הרבה מערכות, שינויים במזג-האויר, ואפילו מצבי הרוח של אנשי הצוות והנוסעים, מגיע גם שלל אפשרויות לבעיות בדרך, ואת כולן הטייס צריך לקחת בחשבון מבעוד מועד. אם בעיה צצה, עליו לגשת במהירות ויעילות אל הפתרון, כדי להמנע מהנורא מכל- התרסקות. באותה הנקודה, קיים צורך עצום בשליטה.

plane-1697226_960_720

אבל מה קורה כשהטייס לוקח איתו את הקוקפיט הביתה, ומתיחס באופן דומה גם לשאר הדברים בחייו?


לא חובה לעבור קורס טיס בשביל לפתח צורך בשליטה, הוא קיים בכולנו במשרעת כזו או אחרת. זה בא עם החבילה.

נעים לא נעים

טבעו של האדם הוא לשאוף למצבים נעימים, ולדחות את הפחות נעימים. פעמים רבות קשה לנו לקבל אי-נעימויות. גם אם זה עניין זניח ואין סכנה בכלל, אנחנו מתנהגים כאילו החיים עצמם בסכנה מיידית, כשבעצם זה רק תחום הנחת שלנו שמאוים.

כשאני יושב למדוט, אני מוצא את עצמי פעמים רבות מעביר את הדקות הראשונות של התרגול בביקורת על התנאים בחדר ובעצמי- "רועש/שקט פה מדי!" ,"חם/קר פה מדי!", "אויש, שכחתי קטורת ואורקסטרה מונגולית ברמקולים!". אני מבקר את תנוחת הישיבה של עצמי, אפילו שפעלתי על-פי כל הדגשים של ישיבה נכונה, וכך מגיע לתנוחה שיותר מתאימה לבדיקה של פרוקטולוג, ולא לתרגול מדיטציה. במלים אחרות, הסיטואציה לא מספיק טובה בעיני ומשהו חייב להשתנות. מה התוצאה? אני מרוכז בביקורת על התרגול, במקום בתרגול עצמו. אני רוצה לתרגל נוכחות, אבל לא מאפשר לעצמי לנכוח.

קל להסיק מכך שמחשבותי ופעולותי במצב הזה נובעות מפחד. הפחד לאבד את השלווה מרחיק אותי מהשלווה.

השלכות

זו הייתה דוגמא אחת קטנה מתוך רבות לאופן שבו הצורך בשליטה מפר לנו את השלווה, אך ישנן סיטואציות בהן זה מתבטא באופן הרבה יותר חמור. הצורך בשליטה שם אותנו במצב תמידי של סטרס ולא מאפשר הרפיה מלאה, פיזית ומנטלית. בטווח הקצר זה עלול להתבטא בחוסר-סבלנות, תזזיתיות, נוירטיות, ביקורתיות ועוד… בטווח הארוך זה עלול להתבטא בכאבים, שרירים תפוסים, שחיקת שיניים, דיסוציאציה, פגיעה עצמית, דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, הפרעות שינה, מחלות אוטואימוניות, והרשימה לא נגמרת.

לפני שאנחנו נכנסים לסטרס מהעניין הזה, חשוב לזכור שזה בסדר. אנחנו חיים בחברה שמתחזקת את הצורך בשליטה על בסיס יום-יומי. זה טבעי ,הגיוני ואנושי, וכמו שיש לנו את הצורך בשליטה, יש לנו גם מודעות, יכולת למידה ויכולת בחירה. למען האיזון.

yin_yang_button

"הדבר העדין ביותר בעולם מתגבר על הדבר הקשה ביותר בעולם.

הדבר אשר אינו נוצר מחומר מבואתו במקום ללא חלל.

זהו ערכה של האי-עשיה.

הוראה ללא מילים, עשיה ללא פעולות: זו היא דרכו של הנעלה."

ספר הטאו, פרק 43 (תורגם ע"י אלון מאיר פאר)

yin_yang_button

 

Wu-Wei

ישנו עיקרון טאואיסטי מופלא שנקרא "וו-וויי" (Wu-Wei). התרגום, פשוט כמשמעו, הוא "אי-עשיה". העקרון הזה לא קיים בשביל לעודד פאסיביות ואדישות, להיפך- תפקידו ליעל את האקטיביות והעשיה. פעולה שנובעת מתוך הגישה הזו היא פעולה טבעית וספונטנית, כזו שלא מכילה בה מאמץ מוגזם, התערבות יתר ומאבק. זוהי גישה שמאפשרת לנו לפעול בסנכרון וזרימה עם מה שקורה במציאות, בהווה, במקום להשלט ע"י הסערה שמתחוללת בראש. לדוגמא, אם בכוונתי להנביט זרע בגינה, ולגדל אותו לעץ שיניב פירות טובים- עלי לעשות אך ורק מה שעלי לעשות, לא מעבר. אמקם את הזרע במקום עם אור שמש, אשקה ואדשן. באותה הנקודה, אתחיל באי-העשיה ואתן לו לגדול בעצמו. מהרגע שבו תנאי הגדילה של הצמח הושגו, כל התערבות נוספת מיותרת. הצורך בהתערבות הנוספת קיים רק אצלי בראש, לא בצמח. אם אתערב, אני עלול לגרום יותר נזק מאשר תועלת. כך שבעצם באי עשיה- אני משיג את התוצאה הטובה ביותר.

עקרון זה תקף לכל דבר שנעשה. כשאנחנו מאפשרים לטבע לעשות את שלו- דברים נעשים. אם אנחנו מתנגדים לו- מעט מאד נעשה, אם בכלל. עשו פחות, כדי להשיג יותר. ישנו כח גדול באי-עשיה. בוו-וויי, אין כוונה לאי-עשיית דבר או בטלה. הכוונה היא להבין את סדר הדברים ודרכו של עולם, ולפעול לפיהם, ולא לפי כל דבר אחר. האי-עשיה מתייחסת לפעולות המיותרות, להתערבות יתר.

1

אם נחשוב על זה לרגע, כולנו חווינו וו-וויי באיזשהו שלב. זה קורה לנו גם בטעות. תנסו להזכר ברגעים שבהם הייתם בסנכרון מדהים עם העשיה, כמה מפתיע היה לגלות איך שהזמן עף והמלאכה בוצעה ביעילות למרות שנעשתה בנחת. כמה סיפוק יש בתופעה הזו. אנחנו לא מרוקנים מאנרגיות או מותשים מנטלית. יש לנו כח לעוד, כי לא בזבזנו אותו על דברים מיותרים.

לסיכום

הצורך בשליטה הוא מנגנון טבעי ואנושי, והוא קיים כי לפעמים הוא נדרש. אבל לא מומלץ להשתמש בו איפה שלא צריך. כשאנחנו מוצאים את עצמינו בתסכולים, לחץ וחוסר יעילות, שווה לשאול את עצמינו: "האם אני מתערב/ת יותר מדי?". תנו קצת קרדיט לטבע, תנו לו לעשות את שלו, בזכותו אנחנו כאן.

yin_yang_button

"שלמות אמיתית נראת בלתי מושלמת, אבל עדיין הינה מושלמת. מלאות אמיתית נראית ריקה, אבל עדיין נוכחת במלואה.

זקיפות אמיתית נראית כפופה. חוכמה אמיתית נראית כשטות. אמנות אמיתית נראת נטולת אמנות.

הנעלה מאפשר לדברים לקרות. הוא מעצב את המאורעות בבואם. הוא סר מהדרך ומאפשר לטאו להתבטא."

ספר הטאו, פרק 45 (תורגם ע"י אלון מאיר פאר)

yin_yang_button

מדריך מדיטציה, חוקר פילוסופיות מהמזרח, פסיכולוגיה, פסיכדליה, ובעיקר את עצמי. אפשר ליצור איתי קשר באימייל או בפייסבוק.

עכשיו תורכם, רשמו תגובה